ברחבי העיר פזורים למעלה ממאה פסלים ומיצגי אומנות, המטרה היא שהתושבים יוכלו להנות מחוויה מיוחדת בנוסף לשטחים ירוקים, פארקים, גני שעשועים לילדים וספסלים למנוחה. העיריה דואגת לרווחת תושביה ומקשטת את העיר באלמנטים שונים אשר מגוונים את הנוף האורבני ומייפים אותו.
כך למשל בשדרות רוטשילד מוצב פסלו של מ. דיזינגוף "דיזינגוף רכוב על סוסתו", פסל עשוי ברונזה. דיזינגוף היה ראש העיר הראשון של תל אביב בשנת 1922 כשהעיר עדיין נקראה "אחוזת בית" – זהו אם כן פסל המבקש לשמר את ההסטוריה של הישוב.
פסלים אחרים הם בעלי נופך קישוטי כמו פסל מודרני של שלושה עיגולים מחוברים זה לזה כמגדל אלכסוני – פסל של מנשה קדישמן הקרוי "התרוממות" המוצב בכיכר "הבימה". גובה הפסל הוא 15 מטר וכל עיגול בו הוא בקוטר של 5 מטר והוא עשוי פלדה לא צבועה, חלודה. הפסל מדגים כיצד ניתן להתרומם מעל לכוח המשיכה של כדור הארץ ולא ליפול.
ברחבת מוזיאון תל אביב מספר יצירות אומנות:
"עקדת יצחק" משנת 1987 של הפסל מנשה קדישמן היא יצירה דומה לזו של האומן שעומדת במוזיאון היהודי בניו יורק וכן בהולנד, הפסל הוא בהשראת התקופה בה היה האומן רועה צאן בקיבוץ ומבטאת את הקשר שלו עם הטבע ועם האדמה.
מיצג של האומן צדוק בן דויד משנת 2006 בשם "צרות ברחבה" הוא מפגש של דמויות של אנשים ושל ציפורים שמשום מה מוצאים עצמם יחד ברחבת המוזיאון, זהו מיצג המעורר סקרנות על ידי הצופה ההופך בעל כורחו חלק מן המיצג.
על הגשר המחבר את בתי המשפט עם מגדל המוזיאון יושבים זוג אנשים – זה פסל של האומנית עפרה צימבליסטה.
לפעמים מיצג האומנות משמש אנדרטה או יד זיכרון לאירוע שהתרחש באותו מקום כמו "אנדרטת השלום" לזיכרו של יצחק רבין שנרצח בכיכר העיריה ב4 לנובמבר 1995, אלו הן 16 אבני בזלת גדולות ושחורות שסותתו על ידי הפסלת יעל ארצי, מתחתיהן בוערת אש. קירבת האבנים לקרקע מסמלת את קירבתו של רבין לאדמה ואילו תנוחת האבנים הניראות כמו לאחר רעידת אדמה מסמלת את התחושה של כל תושבי ישראל לאחר הרצח, שכל מהלך החיים במדינה התערער.
דוגמה אחרת היא האנדרטה שהוצבה ב11 לספטמבר 2011 באיזור בו עמדו 'מגדלי התאומים' בעיר ניו יורק, לזכר אירועי הטרור של ה11 בספטמבר, זוהי רחבה פתוחה דמוית מעוין על שטח של 65 דונם שהוא מחצית השטח שעליו עמדו המגדלים, רחבה עם בריכה, קירות עם שמות הניספים בתקריות הטרור וכן למעלה מ400 עצים.
אנו רואים שאנשים אינם נשארים שווי נפש למיצגי אומנות אלה,הם עוברים לידם ומשאירים בהם את חותמם: לעיתים מניחים פרחים, לעיתים מדליקים נרות נשמה, לעיתים מצמידים פתקים עם כיתוב מרחשי ליבם. כאשר לא היתה אנדרטה בכיכר רבין עוברי אורח הרגישו צורך לרסס את הקירות בכיתובי גרפיטי על מנת לבטא את עצמם.
פסל אם כן משדרג את המרחב הציבורי בו הוא נמצא: רחבה, כיכר או שדרה, הוא מאפשר לעוברים והשבים לגעת באומנות בחיי היום יום שלהם, הוא מזכיר להם מאורע מן העבר הרחוק או הקרוב של המקום. הפסל יכול לסמל תקופה שחלפה ועברה מהעולם כך פסלו של סדאם חוסין שהופל על ידי הכוחות האמריקניים עם כניסתם לעירק, תחילה כרכו החיילים חבל על צוארו, לאחר מכן השליכו עליו אבנים, הביאו סולם ופטישים ולאחר כשעה הופל הפסל וסימן את תחילתן של חגיגות התושבים לנפילתו של השלטון.
פסלים של הוגי דיעות קומוניסטיים כמו פסלים של ולדימיר לנין נופצו בכיכרות ברחבי אוקראינה ושלחו מסר חד משמעי על רצון התושבים להתנתק סופית ממושכי החוטים במוסקבה.
ניתוץ פסלים על ידי ארגון לוחמי דאעש מסמל את הבוז ואת הבערות שהם רוחשים למורשת ההסטורית של האיזור אותו הם כובשים ולערש התרבות שלו, בעיר מוסול שבצפון עיראק נופצו פסלים בני 2,700 שנה מהתקופה האשורית.